רבי יהודה פתיה ונשמות הנפטרים

מה הביא לרבי יהודה לעסוק בעיקר בחכמת הקבלה? 

זקני המקובל האלקי רבי יהודה פתייה, רוב עיסוקו היה בתורת הסוד, וחיבר כמה חיבורים נפלאים, והידוע מבניהם הוא ספר 'בית לחם יהודה' על ספר 'עץ חיים' לרבינו האריז"ל. חכם יהודה נולד בשנת תרי"ט בעיר בגדאד, ונפטר בשם טוב בירושלים עיה"ק בז"ך מנחם אב שנת תש"ב, ונטמן בחלקת חכמי בבל שבהר הזיתים. בהקדמה לספרו, רבי יהודה מדבר על מעלת לימוד התורה הקדושה ולימוד הקבלה, וכמה כוח טמון בתורה הקדושה, להציל ולהגן על עם ישראל. וכה סיפר שם: בעיר בגדאד היו שני ענקי רוח, והם רבינו יוסף חיים בעל ה'בן איש חי', והשני בקודש רבי שמעון אגסי בעל ספר 'בני אהרן' על שער הגלגולים. בי"ג אלול שנת תרס"ט הסתלק רבינו יוסף חיים, והתחילה העיר צולעת מהלכת על רגל אחת... כי החלו לקחת את בחורי ישראל לעבודת הצבא מלך ישמעאל. ולאחר חמשה שנים בשנת תרע"ד נסתלק אף רבי שמעון אגסי, "יוסף איננו ושמעון איננו", בלילה לאחר פטירתו, המלך פרסם מודעות בצבע אדום, ובהם מצויר חרב אדום לאות מלחמה ממלכה בממלכה, ומאז פרצה מלחמה וגזרות קשות נחתו על יושבי העיר בגדאד. ובשנת תרע"ה המים של נהר חדקל עלו על גדותיהם, ונכנסו המים לעיר באמצע הלילה, ותהי צעקה גדולה בעיר, ומי שלא הספיק לברוח - ביתו נעשה לו לקברו. ומספר רבי יהודה פתייה, שבתוך ימי השבעה על רבי שמעון אגסי, בא אליו זקן אחד מתושבי העיר, וסיפר לו שחלם חלום מבהיל ולא רצה לספר מאותו החלום. רק אמר לרבי יהודה שאמרו לו בחלום, שאתה רבי יהודה צריך להשתדל להיות ממלא מקום רבי שמעון אגסי, ולהשתדל למען טובת אנשי העיר הזאת. והבין רבי יהודה שרמזו לו מן השמים על לימוד בספר הקדוש "עץ חיים" להאריז"ל, וכך החל ללמוד בשקידה בלילה תורת הסוד, וביום היה מרבה תפלה וצעקה ואמירת תהלים, ומרבה בתחנונים על קברי הצדיקים, ותעניות עם צדקה וחסד.

 תשובתו של העורך דין לגילוח בתער 

חכם יהודה זצוק"ל התעניין מאוד במתרחש לנשמת האדם לאחר פטירתו מן העולם, ועסק רבות בכך לדבר עם רוחות על הנעשה עמהם בשמים. פעם פנה רבי יהודה לעורך דין ושאלו: "בני, מדוע אתה מגלח בתער? הרי זה איסור גדול!". השיב העורך דין: "רבי, אני אסתדר בבית דין של מעלה, הרי אני במקצועי עורך דין". הרב השיב לו באכפתיות: "בני, בבית דין של מעלה אי אפשר להיפטר בקלות מהדין...". העורך דין נשאר איתן בדעתו, ורבי יהודה קבע עמו בתקיעת כף שאחר שידונו אותו בשמים, הוא יבוא לספר לו מה קרה עמו. ואכן, לאחר שש שנים מפטירת העורך דין, הוא בא אל רבי יהודה ואמר לו: "צדקת צדקת", והמשיך לספר שכאשר הוא נשאל על כך בשמים מדוע גילח, השיב תשובה ניצחת: "רציתי לכבד את בוראי! ומכיון שהקב"ה ברא אותי כתינוק עם פנים חלקות, רציתי לשמור בחיי על פנים חלקות ולכן התגלחתי בתער". הדיינים פנו ושאלו על כך: "כשהקב"ה ברא אותך כתינוק עם פנים חלקות, הרי היית תינוק חסר שיניים, ומדוע לא כיבדת את בוראך ועקרת את שיניך כשם שהתגלחת?". וכאן נסתתמו תשובותיו.

 קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל 

אסונות כבדים תקפו את הגאון המקובל רבי שמעון אגסי זיע"א מגדולי חכמי ומקובלי בבל, שני בניו נקטפו לו בילדותם, ולאחר מכן בשנת תרנ"ח בחודש אדר - נפטר אף בנו הגדול, 'אהרן', שהיה תלמיד חכם עצום וירא שמים, בערב חופתו, לאחר שכבר הוכנו כל צורכי החופה, והוזמנו מלבושים ובגדים ומטעמים וצורכי הסעודה, ובאותו השבוע שהיו אמורים לעשות את שבעת ימי המשתה נהפך לשבעת ימי אבל, רחמנא ליצלן. האסון האחרון לא היה אבל יחידי לרבי שמעון, אלא כל בני העיר בגדאד חרדו לאותו אסון, ויאמרו איש אל אחיו: מה זאת עשה לנו אלקים? מדוע לקח ה' יתברך את הנפש היפה והזכה, אשר חפה היא מפשע? מדוע לקחו בצעירותו? ומדוע באותו יום שהיה אמור ללכת לחופה, הובל גופו לקבורה? כל דברי התנחומים אשר ניחמו את הגאון רבי שמעון אגסי במשך שבעת ימי האבל - לא התיישבו על לבו. 

אמנם, ידידו, ראש כל בני הגולה דוד זקנתי הגאון בעל ה'בן איש חי' הסביר להם את העניין בטוב טעם ודעת על ידי אמונת הגלגול, ובזה התנחם רבי שמעון וכל בני העיר, וקמה סערת לבבם לדממה. וכה אמר בדרשתו נאמר בספר תהלים: "קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל, הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל, רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ", אל תקרי 'בגלגל' - אלא 'בגלגול'. והיינו, כיון שנשמע ונגלה קול רעמך בסוד הגלגול - האירו כמו ברקים ענייני התבל [-הארץ], כי ישנם עניינים רבים שנעשים בתבל - שהם נחשבים בעיני רואיהם פלא גדול, ובני אדם הדרים על אדמת הארץ רוגזים ורועשים, אולם ע"י סוד הגלגול אותם עניינים מאירים לעיני הכל, שמתברר לכולם טעמם ונימוקם. והוסיף רבינו יוסף חיים, שענין זה של הגלגול שעשה הקב"ה בעולם – הינו חסד גדול עם בריותיו, שעל ידו הם יכולים לתקן את מה שקלקלו, ולכן, תיבת 'גלגול' - עולה כמספר: 'חסד'. 

זקני המקובל האלהי רבי יהודה פתיא, שראה את צערו הגדול של ידידו חכם שמעון אגסי על מות בנו, החליט שישתדל לשכנע את חכם שמעון להתנחם, ואז הלך הרב פתיה לבית החיים מקום קבורתו של הבן, הוא עמד שם בתפלה והניח על המצבה פתק. אח"כ חזר אל חכם שמעון, ושאל אותו האם יש בכוחו לשמוע את קול בנו, שהוא בעצמו יאמר לו את סיבת פטירתו, וחכם שמעון ענה בחיוב. הוא ביקש ממנו שיביא פרוכת ויפרוס אותה על הקרקע, וידליק מסביבה נרות, ואחר שנעשה דבר זה לקח הרב פתיה פתק והשליכו על הפרוכת, וקרא לבנו של חכם שמעון בשמו 'אהרן', ואמר לו: "הנה אביך עומד כאן איתי, וצריך אתה לומר לו בקולך את סיבת פטירתך".

אז שמעו את קול הבן, שהתחיל לדבר ולומר איזה גלגול הוא, וכמה גלגולים התגלגל, ומה הם העוונות אשר בסיבתם הוא בא בגלגול, ואז התחיל לומר כי שורש נשמתו הם נדב ואביהוא, ובאו בגלגול כמה פעמים, כדי לתקן את חטאם שלא נשאו נשים. ואחר ששמע חכם שמעון את כל הפרטים בקולו של בנו נחה דעתו. אחר זה נרתמו שניהם יחד לעשות כל מיני תיקונים ויחודים, וכן כתיבת ספר תורה על שמו של בנו אהרן, ובכל פעם היה הרב פתיה עושה יחודים ושואל מה נתקן עד עתה ומה יש להמשיך, ואיזה תפילות ותעניות יש לעשות, עד שעשו לה תיקון והשלימו את תיקונה של שורש נשמה זו. 

מדוע הרב פתיא נזהר מלזרוק דבר מאכל? 

סבי המקובל הרב יהודה פתיא זיע"א, היה נזהר מאוד מלזרוק דברי מאכל, וכאשר הוא נשאל על זהירותו זו, כך היה רגיל להשיב: הלוא ישנה נשמה מגולגלת במאכל, וכיצד נזרוק את המאכל, ולא נחוס ולא נרחם על אותה הנשמה הזועקת להצלה. וכך בבוא העת היה לוקח את אותו המאכל, מברך ברכת הנהנין עם כוונות האריז"ל, ובזה היה מעלה את אותה הנשמה למקומה בעליונים.