קריאת שם הילד במעמד הברית
ילד שנחלה ומתעכבת מילתו - אימתי יקבעו את שמו?
מנהג פשוט הוא בכל תפוצות ישראל לקרוא את שם הרך הנולד בעת מעמד ברית המילה. אמנם, בתלמוד וברמב"ם לא מצינו מקור לזה, ברם מצינו כן בדברי כמה מרבותינו הגאונים והראשונים. אחד מהראשונים אשר חי באלף החמישי בשנת תתקע"ה, נקרא בפי כל רבי יעקב הגוזר, שמו זה נקבע מתוקף תפקידו ששימש כמוהל מפורסם באותה התקופה, והביא בספרו שמצינו מקור למנהג זה מפרשתנו, שהרי באותו יום שמל אברהם אבינו את עצמו ואת בני ביתו, ה' יתברך שינה את שמו מאברם לאברהם, וזאת מפני שיש לקבוע שמו של האדם משעת המילה ואילך. רבי יעקב הגוזר מבאר את הטעם לכך, כי לפני המילה השם שניתן לו הוא שם של טומאה, שם של ערלות, ועתה שנימול וקיימו בו מצות מילה - צריך לשנות את שמו לשבח, שם טהור וקדוש. דבר זה הינו סגולה לאריכות ימים, וכפי שנראה מדברי רבו של הרמב"ן רבי יהודה בן יקר, שכתב שעל ידי שממתינים מלקרוא שם לתינוק עד לאחר המילה "שמו יהיה קיים... ולא יצטרך לעשות שינוי השם".
שאלה: תינוק נולד אם איזו מחלה, ומפני כך הרופאים קובעים שלא ניתן למולו ביום השמיני, ובאופן שמדובר בסכנה מתמשכת, יתכן והמילה תדחה לזמן רב למספר חודשים, אימתי עדיף לתת את השם לילד?
תשובה: בנושא זה נחלקו רבותינו בדורות האחרונים: היה זה בעקבות מעשה שהיה עם אדם מסויים שנולד לו בן חולה בהיותו בארה"ב, ומאחר וברית המילה נדחתה – הוא פנה אל הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, אשר פסק כי יש לקרוא לתינוק שם לאלתר, בכדי שניתן יהיה להתפלל עליו, ולא להמתין עד לברית. אכן, בשובו ארצה – הפנה אותו אדם את השאלה אל הסטייפלר הגאון רבי יעקב קנייבסקי בעל ה'קהילות יעקב', ודעתו היתה כי מוטב להמנע מקריאת השם עד הברית. לעומתו, דעת הגאון הרב שך זצ"ל היתה כי אם מצבו של התינוק אנוש - יש לקרוא לו שם קודם הברית. מעשה נוסף באברך מישיבת פוניבז' שנולד לו תינוק בחודש השמיני להריונו, עם מחלה קשה, והמשגיח הרה"צ רבי יחזקאל לוונשטיין זצ"ל רמז לו שמתקשה הוא להתפלל לרפואתו – מאחר ועדיין לא נקרא לו שם בישראל. משום כך, פסק האדמו"ר מאוזרוב זצ"ל כי יש לקרוא לתינוק שם תיכף ומיד, אף שאי אפשר למולו, וכאשר חזר אותו אברך עם השם אל המשגיח רבי יחזקאל - אמר לו המשגיח: "טוב מאוד! טוב מאוד! כבר יש לילד שם... כעת יכולים להתפלל בעדו!". ובספר 'תשובות והנהגות' (ח"א סי' תרד) פסק, שאחר שעברו על התינוק שלשים יום, וכבר יצא מכלל נפל - אין להניחו בלא שם, אף אם ברית המילה נדחית מפני חולי. ולמעשה, פעם הגיע אלי מקרה של ילד אשר נולד מהול, אשר לא ניתן היה לקיים בו הטפת דם ברית בשל מצבו הרפואי, בעוד הניתוח שעתיד היה לאפשר את קיום המצוה – מיועד היה להתקיים רק לאחר זמן רב. במקרה זה הוכרע כי יש לקרוא את שמו של הילד עוד קודם להטפת דם הברית, ואכן, קראנו לו שם ביום השמיני בבית הכנסת.
קריאת שם הנולד מיד בעת לידתו
לעיתים נדירות, יש לקרוא את שם הילד תיכף בעת לידתו, וכפי שהביא רבי אברהם הכהן מסאלוניקי סגולה 'בדוקה ומנוסה' מפי מגידי אמת. כאשר תינוק נולד, ואינו בוכה וצועק כדרך התינוקות, אלא רק מנענע ידיו וגופו, ודבר זה מראה על סכנה מוחשית – יש לקרוא לו מיד בשם שעתידים לקרותו בו, ותכף ומיד יתרפא, ויבכה כדרך התינוקות. וסיים כי הדבר 'בדוק ומנוסה'!
מתוך שיח יצחק מסכת יבמות
