קדושתה של שנת השמיטה

 להרגיש את צרכיו של השני

 "ְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ", כמה וכמה מצוות ישנן בשנת השמיטה, כאשר עיקר המצוות הם על בעלי השדות והפרדסים, לא על חינם כינו חכמינו ז"ל את אותם שומרי שביעית המפקירים את שדותיהם "גִּבֹּרֵי כֹחַ", תואר שניתן למלאכי השרת! (תהלים מזמור קג פסוק כ), כי גבורה עילאית נדרשת בשביל להשליך את יהבו על ה' יתברך, ולקיים מצוה זו בחירוף נפש. מדוע נדרש בעל השדה להפקיר כל פרי שגדל אצלו בשנת השמיטה בשדה? הלוא הוא טרח ויגע במו ידיו לחרוש, לשתול, להשקות ועוד מלאכות רבות, מפני מה עליו להפקיר את כל הגדל בשדותיו? 

רבי אברהם סבע ממגורשי ספרד בספרו 'צרור המור' מבאר, כי טבע העולם הוא שישנם עשירים וישנם עניים, ימי העוני הם קשים, בהם צריך להסתפק במועט מבלי מותרות כלל, ויש מצבים שאפילו צרכים מינימליים שזקוקים להם - אין.  העני - עובד שעות רבות עבודה קשה ואינו רואה ברכה בעמלו.  ובעודו מתמודד יום יום, רואה הוא את הסובבים אותו מתנהגים בעשירות, ברחבות, ללא כל מחסור, ויש להם די, והותר... לכך ציוה הבורא על השמיטה, על הפקר השדות, שעל ידי כך יהיו העניים והעשירים שווים. והעשיר שמפני עושרו ושמחת לבו שכח את העני ולא הכיר במכאוביו, ירגיש לשנה אחת את תחושת העוני, לא ידע מהיכן תגיע פרנסתו, וישא עניו לשמים, אזי הוא ידע ויזכור את צערו של העני, אשר כל ימיו ושנותיו בצער ובדאגה, ומעתה ירחם עליו ויתן לו מעושרו. זאת אומרת, פעמים רבות בשביל לעזור לאחר, צריך להרגיש או לדמיין במוחש את צרת השני, ועל ידי כך יוכל לעזור לרעהו כפי צורכו. 

וכך מסופר על הגאון רבי אליהו חיים מייזל אב"ד לודז', כאשר פעם בא אל אחד העשירים, וביקש ממנו שיתרום עצים בשביל העניים בכדי שיהיה להם במה לחמם את ביתם בחורף הנורא. כאשר שמע העשיר שהרב הגיע, יצא לקבל את פניו בפרוזדור כשחלוק קל על בשרו, רבי אליהו החל לגלגל עמו שיחה, ולבינתיים שפתיו של העשיר החלו רוטטות מקור, תוך כדי השיחה המתמשכת הציע העשיר לרב: הבה ניכנס פנימה, כאן קר, ובחדר חם... תיכף השיב רבי אליהו, אם באתי לדרוש ממך מכסת עצים לעניים, רציתי שתחוש מהו קור, בשביל שתדע להעריך את צרכם של העניים. 

שמחה גדולה בעולמות העליונים וגילוי סודות, ומסוגלת לקבלת תפילות 

בזוהר הקדוש מגלה, שבשנה השביעית "כל העולמות נחים בשמחה וחדוה", עוד מובא בזוהר בפרשת שלח שבשנה זו מתגלים לנשמות גילויים חדשים וישנים, ועל כן שמחה רבה מתעצמת בגן-עדן, ואין שמחה כאותה שמחה, ונכנסים כל אותם הנשמות בני ישראל המאמינים אל תוך כמה פרוכות וכמה היכלות גנוזים שם, שהם מאירים בנועם ה' בתוך היכל אהבת הקדוש ברוך הוא, וזהו שכתוב (תהלים כז) לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. עוד מובא בזוהר בפרשת בהר ששנת השמיטה הינה מסוגלת לקבלת התפלה. ואכן, מפני השמחה הגדולה שישנה בעליונים, נמנעים מלומר 'תיקון רחל' בשנת השבע, וכפי שכתב המקובל האלהי רבי יעקב ניניו בספרו 'שפת אמת'. 

לימוד תורה וקיום המצוות בשנת השמיטה - גדולים במעלתן! 

מפני הקדושה העליונה השורה בשנת השמיטה, יש כוח רוחני עצום לעלות את כל קיום התורה והמצוות בשנה זו לכמה דרגות עליונות יותר מאשר לימוד התורה וקיום המצוות בשאר השנים, וכפי שכתב הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, בהקדמת ספרו "אור לציון" (הלכות שביעית), וזאת כפי שמצינו בספר הקדשים שלימוד תורה בשבת גדולה מעלתו פי כמה וכמה מלימוד תורה בימות החול, וכפי שכותב ה"בן איש חי", כי שעה אחת של לימוד תורה בשבת חשובה כאלף שעות לימוד תורה בימי החול, וכך גם לגבי השנה השביעית, שהיא בבחינת שבת, לימוד התורה בה וכן קיום המצוות בה - חשובים ומעולים עד מאוד, יותר מבשאר השנים! 

מתוך ספר "שיחת יצחק" על השביעית