אחר פטירת שרה אמנו, חיפש אברהם אבינו מקום ראוי לקבור בו את שרה אמנו, ובחר במערת המכפלה הנמצאת בקרית ארבע בעיר חברון, כי ראה שמקום זה קדוש במיוחד ומעלתו רמה היא, חלקה זו הייתה בחלקו של עפרון, ולאחר משא ומתן קנה אברהם חלקה זו בכסף רב, סכום עתק של ארבע מאות שקל כסף, והוא במשקל של זמנינו שבעה עשר אלף קילוגרמים של כסף, שערכם הכולל בזמננו הוא שלושה מיליון וארבע מאות אלף דולר! וכן בסוף הפרשה מתואר פטירתו של אברהם אבינו, ויצחק וישמעאל בניו קברוהו גם כן במערת המכפלה, במקום קדוש זה. מערת המכפלה נמצאת ב"קרית ארבע", ונקראת כך על שם שטמונים שם ארבע זוגות, והם: אדם הראשון וחוה אשתו, אברהם ושרה, יצחק ורבקה ויעקב ולאה. גם השם "מערת המכפלה" נקבע על שם שמערה זו כפולה בזוגות. אף מכך שענקי רוח אלו גדולי אומתנו קבורים במקום זה - יעיד הדבר על כך שיש במקום זה קדושה יתירה. מערת המכפלה היא מקום תפילה, שהוא מקום שערי גן עדן, ושם נשמותיהם של הצדיקים עוברות לפני האבות בתוך המערה, בשביל שיתעוררו, ויראו את זרעם שהשאירו בעולם, וישמחו לפני הקב"ה (זוהר הקדוש). ולכך הלך כלב בן יפונה לקברי האבות בשעה שבא עם עשרת המרגלים לתור את הארץ, וידע על כך שהם מתעתדים להוציא דיבה על הארץ, וזירז עצמו לבקש רחמים ולהשתטח על קברי האבות, ואמר להן: "אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים". כך רבים מגדולי ישראל השתוקקו לעלות אל קברי האבות. עדויות עתיקות עמנו כבר מתקופת הראשונים על הרמב"ם ועל בעל הכפתור ופרח תלמיד הרמב"ן שפקדו את מערת המכפלה, וכך עשו רבים מגדולי חכמי ישראל בתקופת האחרונים.
ביקורו של רבינו יוסף חיים במערת המכפלה
לפנינו נביא מעשה על דוד זקנתי רבינו יוסף חיים זיע"א בעל ה"בן איש חי". היה זה כאשר בליבו של ה"בן איש חי" גמלה החלטה, לבקר בארץ ישראל. ביום מן הימים, בשלהי חודש אייר, החל ה"בן איש חי" במסעו לארץ ישראל. היה זה מסע מפרך, שנמשך יותר מעשרה ימים. וכך, ביום י"ב באייר, הגיעה השיירה לדמשק, בירת סוריה. משם המשיכו ה"בן איש חי" ומלויו לירושלים, מירושלים שם ה"בן איש חי" פעמיו לחברון, עיר האבות, להשתטח על קברי אבותינו הקדושים במערת המכפלה. אולם אז, כאשר הגיע למערת המכפלה, עמדה בפניו בעיה קשה. הכניסה למערת המכפלה היתה אסורה ליהודים והשייח' המוסלמי ששלט על העיר לא הסכים בשום פנים ואופן להניח ל"בן איש חי" להיכנס בשערי המערה. "עד המדרגה השביעית יעלה, ולא יותר!", קבע בלשון נחרצת, שאינה משתמעת לשני פנים. ראשי ופרנסי הקהילה היהודית בחברון ניסו לדבר על ליבו, לשכנע ולשחד, אולם השייח' הקשיח את ליבו ואטם את אוזניו משמוע. "לא אניח לחכם שלכם לעלות, ולו מדרגה אחת יותר!". אלא שכאשר סיפרו על כך ל"בן איש חי" עצמו, לא עשו עליו הדברים רושם. הוא ביקש שיפגישוהו עם השייח', ובמהלך הפגישה, השמיע באוזני השייח' את הפסוק הבא: "כי השוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים". את הפסוק כולו אמר ה"בן איש חי" בלשון הקודש, אולם את המילים "חכמים" ו"צדיקים" אמר בערבית. והנה, ראה זה פלא! הפסוק פעל את פעולתו, ועיניו של השייח' כמו נתעוורו. "ובכן, חכם", פנה לפתע לרבנו יוסף חיים, "אם תרצה, תוכל להיכנס אל המערה ולהתפלל בה כאוות נפשך".
מתוך ספר "שיחת יצחק" על המועדים