להיות נקי מחשד
הדו"ח שהגישו על השימוש בתרומות המשכן
אחר סיום מלאכת בניית המשכן, משה רבנו ניגש לערוך חשבון ולמסור לישראל דיווח מפורט, מה נעשה בכל הכסף והזהב שהביאו כנדבה לבנין המשכן וכליו. הטעם שטרח משה לעשות חשבון זה ולהודיעו לישראל, מפני ששמע כמה מבני דורו מדברים אחריו וחושדים בו שנעשה עשיר מהכסף ומהזהב שנתרם למשכן. יתירה מזאת, מדבריו של רבנו חיים ויטאל בספר 'עץ הדעת טוב' אנו למדים, כי כבר בעת הבאת התרומות לבנין המשכן, דאגו מקבלי התרומות – בהוראת משה – לרשום את כל מביאי התרומה, מי הוא המתנדב, ומה בדיוק תרומתו. וזאת, כדי שלאחר זמן, בבואם לערוך חשבון, יהיה הכל ערוך בדקדוק ולא יוכל איש להליז ולהתלונן כי תרומתו לא נרשמה, וכי מאן דהו נטלה לעצמו. מלמדנו משה רבינו דרך חיים - "והייתם נקיים מה' ומישראל", הלוא הקדוש ברוך הוא האמין במשה רבינו, כפי שאמר עליו (במדבר יב ז): "עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא"! ולמה היה משה צריך להוכיח לאותם חשדנים את נאמנותו? הגאון רבי אברהם סבאע, מגדולי מגורשי ספרד כתב, שכל זה בא להורות דת ודין לעוסקים בצרכי ישראל, שראוי להם לתת חשבון אמיתי ומדוייק לצאת ידי שמים וידי הבריות. כדי שלא יהיה שום ספק בישרותם, ולא יסתפקו בכך שהשם יתברך יודע את האמת.
כך הסביר ה"חפץ חיים" את איחורו לתפילה
המעשה הבא, אודות רבנו ישראל מאיר הכהן מראדין, ה'חפץ חיים', אירע בחול המועד סוכות של שנת תרצ"א. באותה שנה התקיים מנין מצוצמם לתפילת שחרית בביתו של ה'חפץ חיים', בו נכחו חמשה עשר איש, רובם מבני משפחתו וממקורביו. בשעה היעודה לתחילת התפילה טרם נראתה דמותו של ה'חפץ חיים' בחדר התפילה, ומכיון שמחוגי השעון המשיכו לנוע החלו המתפללים באמירת הקרבנות בלעדיו. והנה, באמצע אמירת הקרבנות, הופיע ה'חפץ חיים' בפתח החדר, כשהוא עטוף בטלית ועטור בתפילין, כמנהג בני חוץ לארץ בחול המועד. המתפללים נעצרו לרגע, נוכח דמותו של ה'חפץ חיים', אולם הסבא קדישא לא מיהר לעבור את המפתן ולהיכנס מיד. חשוב היה לו, תחילה וראש, להסיר כל שמץ של חשד מלב המתפללים בנוגע לאיחורו. "רבותי!", כך אמר ה'חפץ חיים', "במטותא מינייכו [-בבקשה ממכם], אל נא תחשדוני על שאיחרתי! שכן כבר התפללתי לבדי את החלק הזה של התפילה...".
לדון לכף זכות עם זאת, אף שמצד בעל המעשה להסיר ממנו כל צד של חשד, אמנם גם כל יחיד ויחיד מן הקהל עליו לדון את חבירו לכף זכות. גם כאשר רואים דבר הנראה לעין כדבר פסול - יש למצוא פתח של זכות לאותו מעשה. מידה זו לדון לכף זכות איננה מן הקלות, שהרי צריך להטות את השכל הישר ולדון את חבירו לטובה, אמנם מידה כנגד מידה - אף מן השמים ידונו אותו לכף זכות.
מתוך ספר "שיחת יצחק" חומש שמות
