לאחר שאבימלך לקח את שרה אשת אברהם לביתו, שלח ה' נגעים קשים לבית אבימלך, ויבוא האלהים אל אבימלך בחלום הלילה, ויאמר לו: "הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ!". אבימלך בתוך חלומו השיב והצטדק: "הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג?!", הֲלֹא אַבְרָהָם אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא, וגַם שָׂרָה אָמְרָה אָחִי הוּא, "בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת!". ולכאורה טענת אבימלך צודקת! הלא בתום לבב עשה כן, ולא ידע ששרה אשת אברהם, ומה מקום לתובעו, עד שחרץ ה' יתברך את משפטו במיתה? הגמרא במסכת מכות מבארת את תביעת הקב"ה נגד אבימלך: "נביא הוא וממך למד, אכסנאי הוא שבא לעיר, על עסקי אכילה ושתייה שואלים אותו, כלום שואלים אותו: אשתך זו? אחותך זו?".
הביאור הפשוט בתשובת ה' לאבימלך היא, כי אברהם נביא הוא, היינו אדם חכם ונבון, ומתוך שאלתך הוא הבין כי הינך חפץ באשתו, ואילו יאמר שהוא בעלה - יכול להיכנס בכך לסכנה, ולכך אברהם הטעה אותך. ולפיכך הטענה היא על אבימלך שהציג שאלות אלו לאורח הבא לעיר. אמנם, ניתן להסביר את דברי הגמרא בדרך נוספת: הגאון רבי יוסף דוב בער סולוביצ'יק בעל ה'בית הלוי', בהיותו רב בסלוצק, נקלע פעם בליל חורפי בשעה מאוחרת לעיר ברנוביץ, כשהייתה עדיין כפר קטן. הקור היה איום, ולא היה שייך להמשיך בנסיעה למקום יעדו, ולכן החליט לסור ללון בפונדק יהודי שעמד על אם הדרך. העגלון דפק על הדלת, ואין עונה. הרב סולוביצ'יק, ביקש מהעגלון לדפוק בכל כוחו, כי סכנת נפשות היא להשאר בחוץ. למשמע הנקישות העזות, קם בעל הבית ופתח להם את הדלת בפנים זועפות, ואמר להם בכעס, כי אין מקום לינה עבורם! לאחר תחנונים, והסברים כי מסוכן להשאר בחוץ בקור כזה, הרשה להם להכנס ולשכב על הרצפה במסדרון הפונדק. לאחר שעה קלה והנה שומעים קול רעש גדול, וינועו אמות הסיפים לקול הקורא תנו כבוד לתורה! האדמו"ר רבי אהרון מקוידינוב עם קבוצה מחסידיו הגיעו, בעל האכסניא ובני ביתו קמו משנתם, וקיבלו את האורח בשמחה ובמאור פנים, הגישו להם שתיה חמה, ומיד הכינו לאדמו"ר ולמלויו מקום לינה מכובד. לאחר שנחו מהדרך, קם הרבי ממקומו, והנה מבחין הוא בדרך הילוכו בגאון בעל ה'בית הלוי', שהכירו היטב. מיד הרים קול צווחה: "הרב סולוביצ'יק בעל הבית הלוי - על הרצפה בבזיון!". בעל הבית בשומעו את קריאת הרבי, נתקף חלחלה והתמלא בושה וחרפה כשהבין במי נהג קלון שכזה, בגאון ישראל רבה של סלוצק. לפיכך, ניגש בפיק ברכיים לפייס את הרב ולבקש סליחתו, תוך שהוא מצטדק שלא ידע מיהו האורח הנכבד, שחשבו לאיש פשוט. אמר לו הבית הלוי: "דע לך! נאמר בפסוק 'ובני יעקב באו מן השדה וכו' ויחר להם מאוד כי נבלה עשה בישראל, וכן לא יעשה' (בראשית לד ז). ויש להבין: מהי התוספת 'וכן לא יעשה'? "הביאור הוא שטענו בני יעקב כך: אם לגוי פשוט היה מותר לעשות כן, ורק בני שכם לא ידעו שזו יהודייה בת יעקב - הרי אנוסים הם, ופטורים. אבל כיון שגם לגוי אסור לעשות כך, הרי הם חייבים על בת יעקב!". וכך, סיים הבית הלוי: "אם ליהודי פשוט שדופק על הדלת בלילה קר וקפוא, מותר היה להתנהג כך, ורק ל'בית הלוי' אסור להתנהג כך - אתה פטור. אבל כיון שגם ליהודי פשוט אסור להתנהג כך – התביעה עליך תהיה על זלזול ב'בית הלוי'!". וכך גם יש לבאר בדרך נוספת את תשובת ה' יתברך אל אבימלך: אברהם אבינו אמר לך שהיא אחותו, מפני שהוא נביא, ויודע ברוח קודשו שיכולים להרוג אותו על עסק זה. אך אם תטען: מה זו אשמתי? הלא לא ידעתי שמחמת שהוא נביא הוא אומר זאת! על כך התשובה באה, כי אם לסתם אדם שנכנס לעירך, היה מן הנימוס ודרך ארץ לשאול אותו אם ההולכת עמו אשתו היא או אחותו, האם פנויה היא, ואפשר לקחתה - אז באמת היית פטור, כי אנוס אתה, ולא ידעת שאשת איש היא. אבל כיון שגם אם האשה פנויה אין זה מדרכי הצניעות, ואין זה דרך ארץ לדבר כך, לכן אתה אבימלך נתבע גם על אשת איש של אברהם אבינו.
מתוך שיח יצחק מסכת מכות