המפתח שפותח את כל שערי שמים
בכי מעורר חמלה ורחמים עליונים
הדמעה היא מפתח מיוחד הפותח כל שערי שמים, ומעורר את רחמי ה' יתברך. תפלה הבוקעת מעומק הלב עד כדי דמעות, אינה שבה ריקם, ובכוחה לפעול ישועות. ועל כך שהבכי מעורר חמלה מצינו בפרשתנו בעת שבתיה בת פרעה הלכה לרחוץ ביְאֹר, היא ראתה תיבה, וכשפתחה את התיבה גילתה בו: "נַעַר בֹּכֶה, וַתַּחְמֹל עָלָיו, וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה". הזוהר הקדוש לומד מפסוק זה, על כוחן של הדמעות לדורות: ללמדנו כי הרחמים העליונים אינם מתעוררים אלא מכוחן של הדמעות, ובני ישראל יזכו ליגאל ולצאת מן הגלות רק בכוחן של הדמעות! וכה אמרו חכמינו ז"ל: "מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, אך שערי דמעה לא ננעלו". וכך מפליג הזוהר הקדוש בכוחן של הדמעות, ומגלה, כי בכוח הדמעות לקרוע את גזר דינו של האדם! וכאשר אדם מתפלל ובוכה וצועק עד שאינו יכול לדבר בשפתיו, זו היא תפילה שלימה שהיא בלב, ולעולם איננה חוזרת ריקם.
הבכי, סימן ההיכר של בני ישראל!
את דברי הזוהר הללו העתיק הגאון רבי ישראל וועלץ, וביאר כי כתב כן, על מנת לעורר את ליבות המון העם לכך, שהבכי הוא סימן ההיכר של בני ישראל. וזו לשונו: "כתבתי כל זה, לפי שראיתי הרבה פעמים חוקת הגוי בבת עמי, שבושים לבכות על כל צרה שלא תבוא, וחושבים זה לחסרון דעת וללא יועיל. אכן באמת נהפוך הוא! תועלות רב ועיקר גדול לקבלת התפילה יש בו! והוא סימן כי מילדי העברים הוא – ולא קשי קדל מילדי אומות העולם!".
הבכי גורם להרגשת רווחה והקלה
על הטעם שדווקא בכח הדמעות לפעול מיתוק הדינים, ביאר רבינו יוסף חיים זיע"א בספרו "בן יהוידע": "ואם תשאל, איך יהיה בבכיית האדם התחתון מיתוק הדינים? הנה, מלבד הסוד הנעלם שיש בדבר זה, אשכילך ואראך שגם בגשמיות יש דוגמה זו! כי הלא תראה, כל מי שיש לו צער גדול מחמת איזה דבר, אז אם יבכה – ירווח לו, והצער שבלבבו יתמתק, שמפני כך התירו חז"ל לבכות בשבת לאדם שיש לו צער גדול, כדי שירווח לו". כלומר כשם שאדם לאחר שבוכה מרגיש הקלה ורווחה, כך גם בעליונים הבכייה מהפכת הדינים לרחמים, וזהו "מיתוק הדינים".
סוד אדמימות העיניים בזמן הבכי
וראה דבר נפלא שכתב רבנו האר"י הקדוש, בספר "ליקוטי הש"ס", כי הנה, כאשר האדם בוכה – עיניו מאדימות. ומדוע? משום שעל ידי הדמעות מוציא האדם את הדינים החוצה וממתק אותם. ומכיון שגוון אדום מסמל את הדינים, על כן מאדימות העיניים בבכי, רמז לכך שהדינים יוצאים כעת החוצה ומתמתקים.
כוחה של האשה
יש לציין, כי בכוחה של האשה לפעול בדמעותיה יותר מן האיש, וכפי שכתב דוד זקנתי רבינו יוסף חיים זיע"א ב"בן יהוידע", ובטעמו של דבר הוא מבאר, כי זהו משום ששורשן של הנשים הוא ברחל אמנו, ששמה עולה בגימטריא כמנין פעמיים "דמעה".
הילד שניצל את דמעותיו
לפעמים, גם כאשר אדם מוצא את עצמו בוכה מכל סיבה שתהיה, מוטב לו לנתב את דמעותיו לתפילה מקרב לב, כי הדמעות מתקבלות במרומים. וכך מסופר על הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל, בעל ה"ברכת שמואל", שבהיותו ילד שובב, הכה אותו פעם אביו על התנהגותו. ברוך בער ספג את המכות ונעלם מהמקום. כעבור זמן מה החל אביו לחפש אחריו, ורק כעבור זמן מצאו עומד בפינה ומתפלל בדמעות. "מדוע אתה מתפלל עכשיו?" השתומם האב. "משום שאני בוכה", השיב הילד מבעד מסך דמעותיו, "אני בוכה בגלל המכות שקיבלתי, אבל אני רוצה להשתמש בדמעות הללו לתפילה, להתפלל לה', ולכן אני עומד ומתפלל עכשיו"...
מתוך ספר "שיחת יצחק" חומש שמות
