באיזו דרך יש להכניע את היצר ולמגרו?
מדוע חובה לעשות את המצות מקמח שיכול להחמיץ?
"מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ", קיום מצות אכילת מצה בחג פסח הוא דוקא בקמח הבא מחמשת מיני דגן, כגון חיטים ושעורים שיש בהם אפשרות להחמיץ, אך קמח הבא מן האורז מאחר שאין בו אפשרות להחמיץ, איננו כשר להכין ממנו מצות (כך דרשו חז"ל מן הפסוקים). ודבר זה מעורר תמהון: הלוא התורה הקפידה שהמצות לא יבואו לידי חימוץ כלל, ומן הראוי היה להשתמש דווקא בקמח של אורז שאין בצקו מחמיץ לעולם, ובכך יוסר כל חשש של חמץ, ומדוע איפוא התורה דורשת להכין מצות דווקא מקמח שראוי להחמיץ? מכאן נלמד דרך חיים בקיום המצוות, וכה אמר הרה"ק רבי מנדל מקוצק, את היצר הרע יש להכניע ולמגר! ישנן דרכים רבות לעקפו ולהימנע מלבוא עמו במגע, אין זו גדולה לפרוש מן העולם, להסתגף ולהתגונן מאחורי חומות בצורות מפני מזימותיו של היצר הרע, כמו אכילת דברים שאינם מחמיצים וכיוצא בזה, אך אין התורה מצווה אותנו להתנזר ולפרוש מן כל הנאות העולם, הדרך הנכונה היא - אדרבה! לאכול את הדברים המחמיצים, תוך זהירות ושמירה יתירה שלא יחמיצו, כי רק כך יוצאים ידי חובת מצה ומכניעים את היצר.
מטבח מיוחד לימי הפסח...
פעם הזמין הנדיב המפורסם ר' שמעון וואלף רוטשילד ז"ל את הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זיע"א לבקר בביתו. במהלך הביקור הראה הגביר לרבי את ארמונו על חדריו הרבים וטרקליניו המפוארים, אך כאשר באמצע הסיור הגיע לחדר מיוחד שהיה נעול על מסגר ובריח, נמנע העשיר מלפותחו והסביר: חדר זה נעול במהלך כל ימות השנה ונפתח רק לכבוד חג הפסח, בתוכו מסודרים כל הכלים הנצרכים לחג הפסח, מוכנים ומזומנים לשימוש, ובחג הפסח עוברים כולנו לאכול ולבשל בחדר זה. לפליאתו, הרבי לא גילה כלל וכלל התפעלות או קורת רוח מחדר זה, אלא רק שתק והמשיך בסיור. פניו של הברון נפלו. הוא היה בטוח שהרבי לא יגמור בשבחו למראה ההידור הנדיר והמיוחד, הלא זו היא לבטח הדרך הבטוחה ביותר להישמר אף ממשהו חמץ. כאשר הבחין הרבי באכזבתו של הברון אמר לו: הנה, הלא לבטח יודע אתה כי מילדותי התגדלתי והתחנכתי בבית סבי הקדוש מצאנז, ובכל דבר הנוגע למצוה - לא היה הכסף נחשב אצלו למאומה. מעתה, אילו בניית חדר מיוחד לפסח לשמירה מן החמץ היא הדרך הישרה, אם כן בודאי היה זקני עושה כן.
יתרון האור ניכר דווקא מתוך החושך!
ואם תשאל: מדוע באמת לא נהג זקני הקדוש בכך? אסביר לך: קיום מצות מצה אינה אלא בדבר שיש לו אפשרות לבוא לידי חימוץ, מכלל זה יש ללמוד, שמצות האדם היא להיכנס בדווקא למצב שיהא הבצק ראוי להתחמץ, והוא יתנגד ויתגבר לנצח את כוח החימוץ, כי רק אז יהא ניכר יתרון האור מן החושך. כי החמץ מרמז על היצר הרע שבלבבנו המחמיצנו. בחג הפסח מוטל עלינו להכניע את החמץ הרומז ליצר הרע, וכבר הורונו חז"ל כי לתשובה שלימה יכול האדם להגיע רק כאשר עומד באותו ניסיון שבו נכשל קודם לכן - ומנצחו. על כן, לא נכון הדבר לברוח מן הניסיון ומן הפיתוי ולשבת בבית המנוקה לעולם מן החמץ, אלא חובה לבער ולהכשיר דווקא את הבית שבו אוכלים חמץ במשך השנה, ולאכול דווקא מצה העשויה מבצק שיכול היה להחמיץ וליפול ברשת היצר. כאשר שמע הברון את הדברים שיצאו מליבו הטהור של הרבי, הודה לו עד מאוד על שגילה את עיניו להבין ולהשכיל את הדברים, וגמר אומר לוותר על החדר המיוחד שהכין לחג הפסח, ומעתה ואילך לנקות ולהכשיר דווקא את ארמונו הקבוע.
מתוך "שיח יצחק" עמ"ס פסחים
